Search
  • Rivi Kesten Buk

ילדים וחיות גונבים ת'הצגה


אני לגמרי בחורה של חיות. אמנם לא צמחונית או טבעונית, אבל תמיד היו לנו חתולים אסופים בגינה (סטאר וספייק ז"ל - לא תשכחו!), פלוס חיות מחמד בבית (כאלו שגם אלרגיה חריפה למדי לא הרחיקה אותי מהם, כי מה זה כמה חודשים בלי לנשום, מול כמה שנים טובות עם פיסטוק, החתול/נמר האהוב שלנו. גם כן ז"ל, לצערי. מה הקטע עם זה שחיות המחמד שלנו חיות פחות זמן מאיתנו?!), כי באמת, איך אפשר לומר לא לפרצוף הזה:

אני תמיד משתדלת לומר ללקוחות שלי להביא את המשפחה-על-ארבע שלהם, לצילומי הריון ומשפחה - ואפילו לצילומי ניובורן (בבית הלקוח, בואו לא נסחף עם כלבים בסטודיו שלי), כי הם הרי לגמרי לגמרי חלק מהמשפחה:

זה דבר ידוע שחיות עושות כ"כ טוב לילדים (הנה, למשל, קפצו אל חיי כלב, זה מוסבר שם ממש טוב), ואני ממש רואה את זה עם זיו וקונץ. אם מישהו מכם לא לגמרי סגור על מי זה קונץ, אז כנראה שהגיע הזמן להכיר.

(צילום: מור אלנקוה המלך) בתמונה - קונץ החתיך עם הפפיון, ביום החתונה שלנו

את קונץ אימצנו כשהיה קטנטן, מבית לחם הגלילית, והוא נהיה בן משפחה לכל דבר. הוא עבר איתנו בתים ודירות, ליווה אותנו בכל תהפוכות החיים, ובלי טיפה של ציניות - הוא לגמרי הבן הבכור שלנו. לפני שזיו הגיעה, גלריות הפלאפונים שלנו הורכבה בעיקר מתמונות של קונץ (קונץ עם מעיל גשם, קונץ חופר בחול, קונץ לובש סווטשירט של ירון וכן הלאה, באמת שזה לא נגמר), והיה לנו ברור שאנחנו רוצים שהסתגלות של קונץ אל התוספת החדשה במשפחה תהיה כמה שיותר קלה.

לא היינו מאוד מודאגים, בעיקר כי קונץ הוא נשמה טובה, אבל קצת חששנו שהוא עלול להתרגש יותר מדי ובטעות לפגוע בתינוקת החדשה, או אולי להרגיש שמתעלמים ממנו.

התכוננו לזה מראש, ואמנם לא יכולנו לספר לו מה עומד לקרות, אבל כן דאגנו להשלים את בניית ועיצוב החדר של זיו מבעוד מועד, מה שנתן לו זמן לרחרח היטב בחדר (ולהתרגל לריח כביסת תינוקות, אגב).

מיד לאחר הלידה, ירון חזר הביתה מדי יום עם חיתולי בד של זיו, כדי שקונץ ירחרח, ובהתאם לרוח המרקר טריינינג שאנחנו מאוד אוהבים - קיבל חטיפים כשריחרח את הבד, כדי לייצר קישור חיובי אל הריח.

כשזיו רק הגיעה הביתה, לא הייתה ביניהם הרבה אינטרקציה, קונץ בעיקר ריחרח אותה, אבל הוא היה לגמרי שותף בגידול שלה.

(נכון, פה ספציפית היא פחות מרוצה.)

מהיום הראשון הוא ישן מתחת למיטה שלה (וזנח את המיטה שלנו, דבר שלא האמנו שיקרה), ובכל פעם שהיא קצת זזה - רץ לחדר השינה שלנו כדי לקרוא לנו. זה היה מתוק נורא, אבל גם, בחייאת כלב, היא תינוקת. היא זזה. תן לישון.

באימוני הבטן של זיו (שזו ההגדרה האולימפית של להניח תינוק על הבטן כדי שילמד להרים את הראש) הוא תמיד ליווה אותה, וגם תמיד היה שם בשבילה גם לזחילה, עמידה והליכה.

(זיו באימון בטן, בתקופת בן גוריון שלה. אח"כ השיער צמח. אבל די הרבה זמן אח"כ)

הרבה בזכות קונץ, זיו גדלה להיות חובבת חיות גדולה, והיא כבר ממשיכה את דרכה של אמה ויש לנו שני חתולים בגינה, אותם זיו מאכילה ומשקה מדי יום (בעצמה!), ואם אנחנו חושבים רק לרגע לדלג על זה, אנחנו מקבלים טנטרום עד לב השמיים. אז למדנו לא לגעת בחיות שלה.

עם החתולים זיו עברה תהליך ממש מקסים - מילדה שמסתערת עליהם כי היא כ"כ רוצה לתפוס אותם ולחבק אותם (תגובה של החתולים לכך בתמונה הראשונה), היא לאט לאט למדה שהם מגיבים הרבה יותר טוב לליטופים עדינים - התחלנו מלהסביר לה שהם יבואו אלינו רק אם נשב יפה, ואט אט הגענו למצב בו היא מלטפת אותם ממש בעדינות.

(בתמונה: ילדה מסתערת וחתול נסער)

(אזהרת מתיקות יתר)

שמעו - מה אגיד לכם, אני אשכרה לא מוצאת סיבות למה שלא לגדל ילדים יחד עם חיות. זה נותן כ"כ הרבה - גם לילדים, גם לחיות, גם לנו - אני ממש לא מוצאת פה מינוסים.

איזו מתנה יותר טובה יכולנו לתת לזיו, מאשר חבר הכי טוב, מגיל יום 1? :)

מוזמנים להעלות תמונות של המשפחה-על-ארבע שלכם, ממש פה בתגובות :)

#זיו #חיות #צילומיםביתיים #הורות #קונץ #כלבים #חתולים

0 views

© 2014 by Rivi Kesten Buk

 

RG1-Gradient-M-Phone.png
RG1-Gradient-M-Mail.png
RG1-Gradient-M-Instagram.png
RG1-Gradient-M-Facebook.png